יום נישואין בעוד שבוע בדיוק. אמנון ואני חוגגים 27 שנות נישואין, 28 שנות חברות ואהבה. 28 שנים שמתחלקות לשתיים. שתי תקופות עם חלוקה ברורה. חדה.
עשרים שנות בניית משפחה. ביסוס יחסים. הכרות עמוקה. ארבע נסיכות שמעמיקות את האהבה, את החברות. שהופכות אותנו משני יחידים לשותפים לחיים. שמחזקות, מנקות את כל מה שמיותר, שהופכות את השוני להשלמה. לחיבור. והכל מתחבר. החיים בבית שבנינו מלאים. מלאים בעשייה, בתכונה של שמחה. בית של אנרגיות. חום. אהבה.
שמונה השנים הבאות. זוגיות בחיים במשבר. חיים שבבת אחת נקטעים. נפסקים. שוברים את הלב. הלבבות המתואמים נשברים יחד. מפסיקים לפעום עם הלב הקטן של יובל. הלב החזק של הילדה החזקה. המוכשרת. זו שתמיד נראית כל כך גדולה.
כל בוקר אמנון ואני מוצאים את עצמנו שואלים "איך אוספים את כל החלקים ומחברים אותם ללב אחד?". כל יום מחדש. כל רגע. כל דקה. מנסים. ממוקדים. והלב נשאר שבור. הלב של אמנון. הלב שלי. התפרקנו. כל אחד עם עצמו. כל אחת עם עצמה. כל כך קשה היה לא להתפרק. כל כך חזק היינו צריכים להחזיק. להיזכר. להיזכר במי שאנחנו כשאנחנו יחד. במשפחה שבנינו. שמחכה לנו. בבנות שלנו שמסתכלות עלינו. שזקוקות לנו. להיזכר בחברות. בצחוקים. בשמחה. באהבה שלנו. והחזקנו. חזק. כדי לא לפרק. כדי לא להתפרק. ביחד בחרנו לאפשר לדברים לקרות לאט. להפשיר. באופן מהוסס. בונה אמון. מחזיר אהבה. מחדיר אור וחום לתוך השבר.
ביחד אמנון ואני בוחרים. שמונה שנים של בחירות. יומיומיות. בוחרים לקחת את שברירי הלב הקטנים והנוכחים ולאפשר להם את המקום שלהם. ביחד. בחלק נוכח וברור בתוך הלבבות. במקום שלהם. הם לא שולטים בלב כולו. הם לא שולטים בגוף כולו. הם שם. וביחד איתם נשארת חתיכה שאי אפשר לחבר. חתיכה שלפעמים קשה לגעת בה מרוב שהיא שורטת, פוצעת, כואבת. היא שם והיא לעולם לא תלך או תרפא. היא שם לתמיד.
החלק הגדול בבחירה להמשיך, הוא החלק של ההבנה. אותה הבנה שיובל לא בלתי נראית, יובל לא נעלמה. יובל פה. נוכחת. ברורה, אבל גם לא תופסת את כל החיים שלנו, של המשפחה שלנו, של הזוגיות שלנו.
על מנת להמשיך, אמנון ואני חייבים לבחור ביחד, כל יום מחדש, לחיות. לחיות לצד הכאב, לא בתוכו, ולא בלעדיו.
ביחד, אנחנו בוחרים להמשיך לגדל את אור, יעל והילה המדהימות. בוחרים לתת להן את המקום שלהן, לתת להן לחיות לצד יובל ולא בצל שלה. לתת להן להגשים, לפרוץ, לחיות חיים מלאים.
בוחרים לתחזק את האהבה והחברות. בוחרים לצאת פעם בשבוע לערב זוגי. לקחת פסק זמן בדמות סופי שבוע קצרים ומפנקים. רחוק מהשגרה. אבל גם קרוב. הכי קרוב שרק אפשר. מאפשרים לעצמנו לדבר על הכל, לשתף, לחבק אחד את השני ואת הסובבים שלנו.
כל יום הוא חובה והזדמנות. חובה והזדמנות לבחור מחדש איך לנצח את היום, את משחק החיים. משחק החיים מתחיל כל יום מחדש.
נצלו את היום, את השעה, את הדקה, את הרגע הזה. לא מתוך מקום של פחד שפעם זה יגמר, אלא מתוך התרגשות להתחיל מחדש כל פעם.
יובלי שלי, את מסתכלת ואני מקווה ומאמינה שאת גאה. בכולנו. אני מסתכלת למעלה ורואה אותך מחייכת, שאת מצליחה להשאיר את המשפחה מאוחדת, חזקה, שלמה. כמעט שלמה, כשאת יודעת שאת תמיד חלק מאיתנו.
בספר שלי, "קוביות משחק", אני נותנת כלים להתמודדות עם מצבי משבר, להתמודדות עם חיי היום יום, נותנת מבט אחר על החיים, על הגשמה ומיצוי של מי שאנחנו, של משחק נכון בקוביות המשחק שלנו, כל יום מחדש.
בספר אני מכניסה אתכם לתוך סיוט חיי, ומשם אל תוך סיפור חיי. אתם נכנסים לבית שלי, לחיים שלי, ללב שלי, ליובל שלי, לכאב שלי, לשמחה שלי. מלווים אותי בבחירות. חווים איתי. מתפרקים ומתחזקים. מקבלים כלים לבחור בחיים. לבחור בכם!
אני מתרגשת כל כך לספר לכם שאני מדפיסה מהדורה נוספת של הספר שלי "קוביות משחק"! וזו הזדמנות מדהימה להודות לכל אחת ואחד מכם!
תודה שאתם בוחרים לאמץ את הדרך, את הכלים ואת הבחירות , לתוך החיים שלכם! תודה על התמיכה ועל האהבה שלכם! אתם הכוח שלי להמשיך❤️
מוזמנים ללחוץ כאן לרכישת הספר, בשביל לעזור לי להמשיך עם העשייה שלי, לעזור לי למצוא את קוביות המשחק של כל מי שנחשף לספר ולמסרים, לעזור לי להפשיר לבבות, לעורר לבבות. לבחור נכון כל יום.
