השבת הזו, זו השבת של האזכרה במלאת שבע שנים למותה של יובל שלי, שסגרה את חייה בדיוק מושלם, כמו כל דבר שהיא עשתה בחייה, במלאת לה 11 ו-8 חודשים. ארבעה חודשים בדיוק לפני שמלאו לה 12 שנים.
ביום בו ליבה של יובל נדם לנצח, התעוררה הילה אחותה מהתרדמת וחזרה לחיים. שוב דיוק מושלם ומצמרר.
האם יובל שומרת אחותה? האם, בדיוק כמו בספר של ג'ודי פיקו ובסרט, יובל בחרה להפסיק לאחוז בחוט הדק שהשאיר אותה בחיים, עד הרגע בו הילה הצליחה לאחוז בחוט החיים שלה, מספיק חזק כדי להשאיר אותה איתנו?מהאם יובל במותה ציוותה גם לאחותה את החיים?
ביום בו יובל נפרדה מהעולם, היא השאירה בעולם הזה כל כך הרבה. היא השאירה אחיזה ברורה בחיים. ליבה, שנותר ללא שימוש בגופה, הושתל בלב של ילדה ביחד עם הריאה שלה, ובכך העניקה יובל מתנת חיים, לה, לשלושה ילדים נוספים ואישה. וכן, אני מאמינה יובל שמרה גם על אחותה.
האם ייתכן שכל שרשרת האירועים שקרתה באותו ערב הרה גורל, בו הוטלו קוביות המשחק השונות, הלא שגרתיות ובוצעו מהלכים שאינם בסדר הרגיל, לא קרו במקרה? האם יובל בחרה במודע את מקומה של אחותה ברכב, ברגע שביקשה ממנה לשנות אותו? האם יובל, שמאפשרת להילה להחליף את הגלידה שלה, בעודה מתנדבת לאכול היא את הגלידה שהילה לא רוצה, וכתוצאה מכך מעכבת אותנו בגלידה, משפיעה למעשה על המשך מהלכו של הערב?
כל כך הרבה שאלות ותהיות על מהלכו של הערב, על קוביות המשחק שהוטלו שוב ושוב על ידי כל השחקנים המעורבים בתאונה, אשר הובילו למשחק שונה לגמרי. כל המהלכים האלה, הובילו באופן ברור ומובהק, ללוח משחק בו העצור החזק, הרועם, עמד במרכזו של הלוח, מאיים לזרוק את כל השחקנים מהזירה, ללא אפשרות לחזור ולהמשיך במשחק.
מה היה קורה אם אני, אמא של יובל, לא הייתי זורקת את קוביית המשחק הראשונה לתוך המשחק, כשאני מאשרת ליובל להישאר לקבוצה המתקדמת בחוג?
מה היה קורה אם השחקן האחר, נהג המונית, לא היה "ממהר הביתה", לא היה עובר את כל הדרך הביתה במהירות כזו, שהובילה אותו, בדיוק ברגע ההוא, לפגוע בבנות שלי ובי?
בעיתוי שנגרם שוב, לאחר בחירות כאלה ואחרות, שבוצעו באותו ערב, על ידי וכן גם על ידי הבנות שלי, הנהג וסביר להניח, גם מהלכי צל של שחקנים אחרים, של הולכי הרגל שהגיעו באותו רגע למעבר החצייה ועוד ועוד.
בספר "שומרת אחותי", שואלת האחות הקטנה – מה היה קורה לולא היו צריכים להנדס אותה, בתהליך גנטי מורכב, על מנת להוות נשאית עבור אחותה. האם היא הייתה קיימת או שמא כל קיומה נועד למטרה אחת בלבד, להציל את חיי אחותה? האם, בכך שזו הסיבה להיוולדה, אין כל תוחלת אחרת לקיומה? האם היא, במקרה הטוב, סוג ב' עבור הוריה ומשפחתה, או שמא תוצר לוואי, עודפת, מיותרת?
השבת הזו, אני בוחרת לצפות בסרט "שומרת אחותי". אני לא באמת יודעת מה הסיבה שבגינה אני מחליטה דווקא לצפות בסרט הזה. ככל הנראה, כך על פניו, זה בגלל שהסרט, שאת עלילתו אני מכירה מהספר אותו קראתי, מדבר על פרידות. סרט לא קל, שמתאים למצב הרוח הקשה והעצוב שלי בשבת הזו, שמהווה תזכורת לפרידה שלי מהילדה שלי, מהלב שלי, מיובל שלי.
עם סיומו של הסרט, שמלווה בבכי כמעט לכל אורכו, אני מבינה מה הסיבה שבחרתי דווקא בסיפור הזה. אני מבינה, שבדיוק כמו בסרט ובספר, הייתה זו בחירתה של הילדה, לשחרר.
כל השאלות והתהיות, כך ברור לי במהלך הצפייה, כל הניסיונות מעוררי הכבוד וההערכה של האמא, לאחוז בביתה, מצליחים, עד לשלב בו הבת, מחליטה שהגיע זמנה. כך השאלה, אם יובל ששומרת אחותה, ברורה לי יותר מכל.
גם אצלי, כמו בספר ובסרט, הבנות הגיבורות שמרו זו על זו. לכל אחת היה תפקיד משמעותי, מעצב חיים, בחייה של אחותה.
עם תפקידה של האם, לאורך כל הסרט, אני מזדהה באופן טוטאלי, עד כאב. ברור לי כל כך המאבק העיקש הזה על חיי בתה. ברור לי כל כך שעליה לאחוז בה הכי חזק שהיא יכולה. גם פה, מתחדדת בי ההכרה, שגם אני, ניסיתי לאחוז ביובל בכל דרך. נאבקתי עד זוב דם, בכיתי, התחננתי, הבאתי את מיטב הרופאים, הענקתי ליובל שלי את כל האהבה ששבי והייתי מוכנה לתת את חיי, בו במקום, כדי להחזיר אותה לחיים. לא היה לי ספק! במאבק הזה הייתי חייבת לנצח! כך גם האמא המדהימה בסרט. שתינו לא הצלחנו.
אבל יש הבדל ברור ומובהק בינינו, שהבהיר לי, שהבחירה שלי, בבנות שלי, באור, יעל והילה, שהבחירה שלי באמנון בעלי ובמשפחה שלנו, ביום לכתה של יובל, היא המשמעותית מכל הבחירות, שביצעתי בערב לפני התאונה וכן גם בכל המהלכים האחרים, אשר כולם הושפעו מהבחירה בחיים.
יובל שלי, אהובה שלי, הפרידה ממך הייתה בלתי אפשרית! איך אפשר לבקש, איך אפשר לדרוש מאמא לשחרר את פרי בטנה? התשובה ברורה מאליה. יחד עם זאת, את העבר אין ביכולתי לשנות. הלוואי ויכולתי. את הבחירה שלי אני עשיתי. בחרתי בהווה ובעתיד. השתמשתי בקוביות המשחק שלי, כדי לשלוט בהמשך מהלכו של משחק החיים שלי.
